החלטה בתיק עמ"ת 44241-08-11

ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט גיל דניאל), במ"ת 6920-08-11 מיום 25.8.11, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

לעורר מיוחסות עבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר ואיום, בכך שבתאריך 1.8.11 עת הגיעו שוטרים לביתו על מנת לאתר אותו לצורך חקירה בחשד לעבירות רכוש, היכה שוטר באגרופים בבטנו והמשיך להשתולל גם כאשר ניסו השוטרים האחרים לרסנו. הוא איים על השוטרים "אני אזיין אתכם בני זונות".

התשתית הראייתית לא היתה במחלוקת ועל כן הופנה העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר.

שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של העורר. שירות המבחן התרשם כי העורר מתקשה לקבל את החלקים האלימים באישיותו והתקשה לשתף פעולה עם שירות המבחן. על רקע הרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות וההשפעה הדלה של הענישה, לדעת שירות המבחן, על יכולת ההפנמה של העורר, בצירוף נטייתו להפחית מאחריותו, התרשם שירות המבחן מקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות עבריינית.

אשר לערבים, שירות המבחן התרשם לחיוב מהערב סלימאן וקבע כי הוא מבין את האחריות הכרוכה בהיותו חלופת מעצר, ונכון לדווח על כל חריגה. יצויין, כי מדובר באדם שכבר שימש כחלופת מעצר לעורר בעבר ולא נרשמו הפרות תחת פיקוחו. שני הערבים האחרים נפסלו על ידי שירות המבחן מהטעמים המפורטים בתסקיר.

למרות קיומו של ערב הולם, לא המליץ שירות המבחן על השחרור מאחר והוא כרוך בחזרה לסביבה טרם מעצרו, סביבה בה נתון ללחצים חיצוניים עימם הוא מתקשה להתמודד, ומרכיבי אישיותו שפורטו לעיל.

בית משפט קמא קיבל את המלצת שירות המבחן, נוכח המסוכנות שנקבעה על ידי שירות המבחן והתרשמותו מהערבים.

ב"כ העורר טוען כי המסוכנות הנשקפת מהעורר אינה ברף הגבוה, על רקע ריחוק הרשעותיו הקודמות וטוען כאן כי הערב המרכזי הוא ערב שיש בו כדי להפחית את הסיכון הנשקף מהעורר.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה ועותרת להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה מטעמיה.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפניי נחה דעתי כי דין הערר להתקבל.

איני חולקת על מסקנת שירות המבחן, כי מדובר באדם שנשקפת ממנו מסוכנות. מסקנה זו נכונה לגבי נאשמים רבים שמגיעים לאולם זה, ובכל זאת, למרות המסוכנות ממשיך בית המשפט ובוחן האם ניתן לאיין את המסוכנות באמצעים חילופיים למעצר.

העבירה המיוחסת לעורר הינה עבירה חמורה, אולם היא אינה נמצאת בקצה העליון של מדרג החומרה. לא ניתן להקל ראש גם בהרשעותיו הקודמות. יחד עם זאת, הרשעתו האחרונה הינה בעבירות שבוצעו בשנת 2005 ולפני כן בשנת 1997. אמנם מדובר בעבירות אלימות אשר יש בהן כדי ללמד על סיכון להישנות האלימות, אולם גם במישור זה אנו מצויים ברף בינוני ולא ברף הגבוה.

שעה שקיים ערב שכבר הוכח שיש לו השפעה טובה על העורר, שהוא מסוגל למנוע ממנו להפר את תנאי השחרור, ונכון לדווח על הפרה, נשאלת השאלה מדוע לא לקבל את החלופה המוצעת? הטעם שציין שירות המבחן בתסקיר, לפיו מדובר בחזרה לסביבה בה שהה טרם מעצרו, אינו טעם מהותי בעיניי. הימנעות מהחזרת נאשם לסביבה בה שהה טרם מעצרו, נכונה יותר כאשר עסקינן בנאשמים שפגעו בסביבתם הקרובה, למשל במשפחתם, ואז ברור שלא ניתן להחזירם להתגורר בסמוך לקרבנות העבירה. אולם כאן, הפגיעה למרבה הצער היתה בשוטר שלא מתגורר בסמוך לביתו של העורר, ועל כן ההחזרה לסביבה אין בה כדי להגביר את הסיכון.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לעיל, אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של העורר מהמעצר בתנאים הבאים:

1.         מעצר בית בביתו של סלימאן אלקשכר ת.ז. 028382083 בפזורת תל ערד ובפיקוחו הצמוד. ראוי להוסיף ערב נוסף ולצורך כך תוגש בקשה נפרדת לבית משפט השלום עם פרטי הערבים הנוספים על מנת שהנטל לא ייפול כולו על ערב אחד.

2.         להבטחת התנאים תיחתם ערבות עצמית וצד ג' של הערב הנ"ל בסך 50,000 ש"ח ויופקד עירבון כספי בסך 10,000 ש"ח.

3.         אני מעמידה את העורר בפיקוח מעצרים למשך 6 חודשים. ככל ששירות המבחן יסבור שאין מקום לפיקוח כאמור יודיע לי על כך, ואשקול שוב את החלטתי זו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום א' אלול תשע"א, 31/08/2011 במעמד הנוכחים.